אֲנִי קוֹרֵא לוֹ קוֹסֵם, אַךְ הוּא בְּעֶצֶם הַכֹּל, כָּל כּוֹכָב בַּשָּׁמַיִם, כָּל גַּרְגִּיר שֶׁל חוֹל, הוּא לֹא הוּא וְלֹא הִיא וְלֹא זֶה, הוּא גַּם לֹא גָּבוֹהַּ, נָמוּךְ, צַר אוֹ עָבֶה, הוּא גַּם לֹא מַמָּשׁ חֹשֶׁךְ אוֹ אוֹר, וַאֲפִלּוּ לֹא חֹם וְלֹא קֹר, הוּא אַתָּה וַאֲנִי וְכֻלָּנוּ גַּם יַחַד, הוּא הָאַהֲבָה, הַשִּׂמְחָה וַאֲפִלּוּ הַפַּחַד, הוּא הַכֹּל, הוּא אֶחָד וְאֵין כְּלוּם לְצִדּוֹ, הוּא כָּל מָה שֶׁיֵּשׁ וְאֵין עוֹד מִלְּבַדּוֹ. חֲמִשָּׁה סִפּוּרִים מְחֹרָזִים לְהַפְלִיא, מַחְכִּימִים וַעֲשִׁירִים מְתָאֲרִים אֶת סִפּוּרֵי הַתָּנָ”ךְ בְּצוּרָה נְגִישָׁה וּמֻתְאֶמֶת לְיַלְדֵי הַגַּן וְהַיְּסוֹדִי, וְאַף מְחַדֶּשֶׁת לִמְבֻגָּרִים. הַסִּפּוּרִים עוֹנִים עַל שְׁאֵלוֹת רַבּוֹת שֶׁהַתָּנָ”ךְ מְנַסֶּה לְהָשִׁיב עֲלֵיהֶן: מִיהוּ הַבּוֹרֵא? מַדּוּעַ בָּרָא אוֹתָנוּ? מִיהֵם אֲבוֹתֵינוּ? כֵּיצַד נוֹצְרוּ הַשָּׂפוֹת הַשּׁוֹנוֹת בָּעוֹלָם? מַדּוּעַ זוֹחֵל הַנָּחָשׁ? וְעוֹד. הַסִּפּוּרִים מַעֲמִיקִים, מְסַקְרְנִים וּמְעוֹרְרֵי דִּמְיוֹן, וּמְכֻוָּנִים לִשְׁבּוֹת אֶת לִבּוֹ שֶׁל כָּל יֶלֶד.